סיפור הלידה של ענת – בית חולים “ליס” ליולדות ונשים

כל אישה בהריון מדמיינת את רגע הלידה שלה.

את החששות, את הפחדים, את הרגע שתקבל את התינוק על החזה, את רמת הכאב שתוכל להחזיק, מתלבטת אם לקחת אפידורל או לנסות בלי..

אז אפשר לדמיין ולקוות, לקחת בחשבון כל מיני תרחישים אופציונליים אבל לפעמים המציאות שונה.

ככה היה בלידה אצלי,

בגלל ירידת מים קיבלתי זירוז, מרגע קבלת הזירוז ועד לרגע שביקשתי אפידורל עברו 8 שעות. 8 שעות שבהן קיבלתי את התרחיש הכי טוב ללידה. הכאב התגבר עם הזמן ושהגיע לקצה הסיבולת האפידורל נכנס לתמונה ועזר, המיילדת המדהימה בליס- שרה, שחלקה איתי את השלב הזה עשתה אותו לא פחות מחלק מושלם ועד פתיחה 9 פשוט חווותי חווית לידה מדהימה.

הסיפור השתנה כאשר בפתיחה של 9 גילינו שהתינוקת מסובבת ונמצאת בתנוחה שמונעת ממנה לצאת, כאן כבר נגמרה משמרת הלילה והגיעה מיילדת חדשה-אופירה,

שנכנסה לתמונה בדיוק שהכל התחיל להסתבך, בדיוק שהאפידורל כבר לא משפיע כי לא ניתן לתת עוד(צריך ללחוץ ולשתף פעולה בשביל לסובב את הקטנה)

ובדיוק שהבועה התפוצצה בפנים. 4 שעות של כאב מטורף, שניתוח נכנס לתמונה כאופציה וכשמספר רופאים נכנסים ביחד לחדר לידה כדי להבין עד כמה המצב מסובך וקשה. אז אופירה נלחמה עליי ונלחמה שאלד טבעי ועשתה הכל כדי לעזור לי לשנות את המצב.

אז ניתוח לא היה אבל הסוף בהחלט היה קשה!!!!!!!! לא הייתי מצליחה לעבור את הסוף הזה בלי אופירה שהצליחה לחזק אותי כל פעם שנשברתי ושלא יכולתי להמשיך יותר וכשהרמתי ידיים היא החזיקה אותן בשבילי. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שבאמת הבנתי עד כמה תפקיד המיילדת חשוב. הן מלאכיות שיכולות לשנות את החוויה הכי עוצמתית שאישה יכולה לעבור ולקבוע איך החוויה הזו תהיה והן צריכות לחזור על זה בכל משמרת שוב ושוב עם כל אישה ואישה.

רוצה להודות לשרה ולאופירה ולפרופ׳ שנהב

לכל הצוות המוכשר והמדהים בליס שהצליחו ליילד אותי ולהפוך אותנו לאמא ואבא לתינוקת מתוקה…

ענת גבאי